היא יוצאת מהרכב מרחוק נראית כמו ילדה. לא גבוהה, לבושה בשמלה קיצית קצרה מתנפנפת, שיער בהיר ארוך וחלק, מחזיקה שקיות בידה. כשהיא מתקרבת מתגלה אישה נעימה ונאה, בשנות הארבעים לחייה, מחייכת חיוך רחב נוכח חיוכי אליה. שבועיים קודם לכן התקשרה וביקשה לקבוע פגישה.
סמול טוק קצר ואני שואלת אותה מה הסיבה לפגישתנו.
היא מחייכת שוב...
"תראי, אני יודעת מי אני. אני יודעת מה אני רוצה לעשות, מי הלקוחות שלי. גם הגדרתי לעצמי דד ליין של שנה לבחון האם דרך עצמאית בתחום שבו אני עוסקת נכונה לי, לא רק מבחינת הרצון והתשוקה שלי, אלא גם מבחינה כלכלית".
היא מספרת לי קצת על התחום בו היא עוסקת, תחום רציני וחשוב, שיש להתייחס אליו בכובד ראש ושיקול דעת שלא תמיד מקצים לו את התקציב הראוי. הלקוחות הם לקוחות מוסדיים, שמרניים ורציניים במהותם.
"אני יודעת להתלבש", היא מוסיפה. "אני מאוד אוהבת את איך שאני נראית, במיוחד אחרי שהשלתי את 8 הק"ג האחרונים" (ואני שמחה לשמוע, כי בהחלט יש לה סיבה טובה לכך. היא נראית נהדר ולבושה נפלא ליום קייצי ללא מחוייבויות מקצועיות) "הבגדים שאני לובשת, הם אני!" "מעולה!" אני אומרת לה בחיוך רחב. "נשמע וגם נראה עפ"י שפת הגוף שלך כשאת מדברת, שאת לגמרי על המסלול. אז למה בכל זאת ביקשת להיפגש? מה את רוצה לקבל בפגישה שלנו?"
אני פה בגלל בעלי וגם החבר...
היא שוב מחייכת קצת מאדימה עם החיוך... "האמת שבעלי כל הזמן אומר לי שאני צריכה להתלבש אחרת" (אני לרגע מעט מופתעת, היא באמת נראית נפלא, אבל מיד, מבלי להכיר אותו או לדעת עליו דבר, מנחשת בתוך תוכי למה הוא מתכוון ולאן הוא מכוון) "ואני כל הזמן מתווכחת איתו שאני הכי מרגישה אני בבגדים שאני לובשת. ובכל זאת הוא ממשיך להתעקש שזה לא מתאים לעבודה". "אוקיי... אז בעלך הוא הסיבה?" אני שואלת בחיוך. היא צוחקת ומוסיפה, "אז זהו, לפני כמה שבועות חבר ילדות טוב מהקיבוץ פגש אותי וכשסיפרתי לו מה אני עושה, הדבר הראשון ששאל אותי היה "תגידי, ואיך את מתלבשת"?"
האמת שפה כבר לא החזקתי את עצמי וצחקתי ממש. פעם ראשונה שמישהי מגיעה אלי אחרי ששני גברים(!) דיברו איתה על לבוש. היא הצטרפה אלי כאילו בזה שצחקתי אפשרתי לה לשחרר את הצחוק ולצאת מהמבוכה שהסגיר החיוך הסמוק שלה, תוך שהיא אומרת "את מבינה??? מכל השאלות בעולם, השאלה הראשונה שהוא שואל אותי היא איך אני מתלבשת לעבודה..."
הבגד עושה את האדם?!
היא נרגעת וממשיכה. "האמת שאחרי שזה קרה, הבנתי שכנראה שהבגד הוא באמת אישיו ואז החלטתי שאבוא להתייעץ, ואפילו הבאתי איתי דוגמאות משלל הסגנונות במלתחה שלי, שכולם אני. בכולם אני מרגישה בנוח". חשוב!!! חשבתי לעצמי רק ש"לנוח פנים רבות" (אבל זה לפוסט אחר:)
"הו, מצוין". מבליח במוחי רעיון ואני משתפת אותה.
"שקט מצלמים..."
מאחר שהביאה איתה בגדים, שהם כולם משקפים אותה לדבריה, ובכולם תרגיש היא, אני מציעה לה שנרכיב כמה לוקים מהפריטים שהביאה, חלק היא תשלב בהתאם לאיך שהייתה מתלבשת בעצמה, חלק אני אציע, אני אצלם אותה עם כל אחד מהם, ואח"כ נשב וננתח יחד את המסרים שעוברים מכל מראה ומראה (הרי זו המומחיות שלי ותכלס, זו הסיבה שבעלה מתעקש שהיא צריכה להתלבש אחרת וזו הסיבה שלשמה היא באה, גם אם לא ידעה לומר זאת כך).
היא אוהבת את הרעיון מאוד, ומתמסרת בשנייה.
הוצאנו, מלא פריטים חלק עם פרחים, ציפורים כיווצים בצווארון, שרוולים תפוחים, פתחים פה ושם, שמלת גלביה ועוד. "אני מאוווד אוהבת שמלות" היא מצהירה! "בקיץ מבחינתי ללכת רק עם שמלות". "וזו" היא מצביעה על השמלה הארוכה עם השליצים, "הכי אהובה עלי. היא הכי אני".
הרכבנו כמה לוקים, חלק כפי שהיא היתה לובשת מבחינתה, חלק שלא חשבה עליהם ויכולים להיות נהדרים וגם כאלה שפחות נכונים לה (ולא רק לעבודה). את חלקם היא שילבה ואת חלקם הרכבתי אני בכוונה תחילה לטובת השיקוף והלימוד.
נגמרו הצילומים, ואנחנו מתחילות להתבונן ב"בוק"...
זה לא היופי זה ה...מסר!
אנחנו עוברות יחד על כל תמונה כאשר ההנחיה ברורה: המטרה היא לא איכות הצילום / התמונה עצמה, גם לא האם המראה "יפה" / "לא יפה", אלא אילו מסרים מועברים במראות השונים. על מנת לבדוק האם הם משרתים אותה בעבודה או לא.
"מה עובר לך מהלוק הזה?"
"מה משדר לך זה?"
"אם היית פוגשת אותה פעם ראשונה מה היית חושבת עליה?"
כך ועוד, תמונה אחר תמונה. היא אומרת ואני כותבת על ה"מראה - לוח" (ותוך כדי כתיבת הפוסט חולפת במוחי מחשבה כמה סימבולי זה... לכתוב את המסרים שמשתקפים מהמראה (מהלוק) שלה, על המראה:)
התיאורים - מסרים, שעברו לה מה"לוקים" השונים כפי שאמרה במילותיה, היו לרוב קלילה, כייפית, זורמת, שמחה, חופש, צבעוני, לא רשמי, שובב, צעיר, שישי בצהריים, שיחת הורים בבי"ס ועוד ועוד...
מכל הלוקים שהיו, והיו לא מעט, פתאום הבינה שרק על שניים אמרה שהם אכן מתאימים לעבודה. אחרי שאסביר לה תבין שלמעשה רק מראה אחד, אכן נכון לה ומשדר את המסרים המקדמים אותה ספציפית, בעבודה מהסוג שלה - בהתחשב בתחום, בתפקיד ובלקוחות.
"הבגד עושה את האדם"
"הבגד עושה את האדם" בהרבה מובנים (אולי עוד אכתוב פוסט גם על זה) .
הבגד הוא בעיקר כלי בידי האדם, להרבה דברים, וגם להעברת מסרים שיקדמו אותו אל מטרותיו בדרך קצרה ומהירה יותר.
"עכשיו אני מבינה למה בעלי שם את החולצות המשובצות בצד ופחות לובש אותן" אומרת לי הלקוחה שלי אחרי שאני מסבירה וממחישה לה את הכלי במלואו. "הוא קודם בתפקיד? במה הוא עוסק?" אני שואלת. "הוא מנכ"ל של חברת הייטק", היא עונה, וזה מחזיר אותנו להתחלה ואנחנו שוב צוחקות.
תאמינו או לא, הכלי להבנת המסרים שמעבירים פריטי הלבוש השונים הוא לא אחר מאשר בג"צ!
ולא אין הכוונה לבית משפט הגבוה לצדק:) זה הרבה יותר פשוט
על הכלי במלואו בפוסט הבא.
מוזמנים לשתף בדברים שהעלה בכם הפוסט,
להפנות שאלות שעולות באשר ללבוש, קוד לבוש ונראות בכלל.
אשמח לדעת וכמובן להתייחס ואולי אפילו לכתוב פוסט שלם בהשראת שאלותיכם.
אם אתם מעוניינים להבין יותר
אם הייתם רוצים להשתמש בבגדים ובנראות בכלל ככלים בשירות מטרותיכם
אשמח לעמוד לרשותכם צרו קשר