"אמא - את חופרת!"
איכשהו כשהיא אמרה לי את המשפט הזה, זה גרם לי לחשוב על הפועל וגם על ההקשרים והמשמעויות שנוצרים מהשימוש בו ולהקיש דווקא, למיתוג אישי.
כשחשבתי על "חפירות" מצאתי כמה דברים מעניינים. לדוגמה:
1. ארכיאולוגים חופרים כדי למצוא אוצרות (תרבותיים, תקופתיים)
2. השותלים חופרים (עם רון בלב ואת(י) ביד), לטובת נטיעת העצים שיצמיחו פירות, ייתנו צל, או פשוט יעזרו לנו לנשום אויר איכותי יותר.
3. כדי למצוא מים באקוויפרים חופרים בקרקע עמוק
4. כדי לבנות בניין יציב, איתן שבטוח יהיה לגור בו, חייבים לצקת יסודות תומכים - לטובת היסודות חובה לחפור עמוק!
5. משווקים ומפרסמים חופרים לנו ללא הפסק כדי להיצרב בתודעה, וכדי למכור לנו.
כולם חופרים לנו כדי להשיג תוצאה ואנחנו מסכימים ומתמסרים בלי להניד עפעף, ולפעמים רק "מנידים עפעף" ועדיין מאשרים ומאפשרים זאת.
עד שזה מגיע אלינו.
אם אנחנו צריכים לחפור בעצמנו, תרתי משמע, אין לנו כח. אני לא מתכוונת לכח פיזי אלא דווקא לנפשי. אין לנו כח, "לא בא לנו" או שלפעמים אנחנו פשוט מפחדים ממה שנמצא... (מפחדים מעצמנו?!)
ואז את זה אנחנו דוחים. וכמה שיותר.
מצחיק, אבל אפילו פסיכולוג, (מקצוע שהוא "אבי החפירות המתמשכות" בלי להיות צינית) שיצר איתי קשר לבירור על פגישות ייעוץ למיתוג אישי, אמר שלא חשב שבמיתוג מדובר בתהליך. כשהסברתי שבהתייחס לתהליך מיתוג שלם, קודם יש לגלות ולאפיין את הבידול וייחוד ורק אח"כ אפשר לייצר הלימה בין הפנים והחוץ, לכן מדובר בתהליך שנעשה בכמה פגישות, אמר ש"אין לו כח לתהליך". כשהצעתי שיעשה בעצמו חלק מהשלבים, וכך שנוכל להתמקד בפגישה חד פעמית בדיוק התוצרים או פתירה של אתגרים שנתקל בהם בדרך, שב וענה שאין לו כח לזה. מבינים? אפילו ל"אבי החפירות" אין כח לחפור ב(עבור)עצמו...
בעקבות השיחה הזו, דבר אחד התחזק אצלי עוד יותר מתמיד, והוא שלא משנה כמה רמת ההשכלה גבוהה, ולא משנה מהו תחום השכלתנו או כמה אנחנו חופרים לאחרים - אם מעצם המקצוע שלנו ואם סתם בחיים, הכל קביל עד שזה מגיע אלינו. כשזה מגיע אלינו עולים מחסומים. יש מעצור. להסתכל על אחרים תמיד יותר קל ולא רק טכנית. ומעבר לזה אנחנו באמת רוצים הכל כאן ועכשיו. גם אלו שמעבירים אחרים "דרך" מחפשים עבור עצמם "קיצורי דרך".
האמת ששתי בעיות עיקריות עולות במצב כזה:
1. כשאנחנו מחפשים קיצורי דרך, אנחנו דוחים את ה"חפירה" והגילוי, אבל לא את הרצון והשאיפה לגדול, לצמוח ולהתבסס, ובהתחשב בגילויים שהבאתי בתחילת הפוסט, זה מתכון מעולהההה לקושי ותסכול. אי אפשר להגיע מנק' אחת לאחרת בלי לעבור דרך (איכשהו).
2. אם נרצה למתג את עצמנו אזי ה"איך" - איך עושים את זה, קשור בקשר ישיר ל"מה" – המיוחד בי. אם לא גילינו את ה"מה" אז אין לנו מושג "איך" להוציא "אותו" החוצה, במילים אחרות אי אפשר למתג משהו שאיננו יודעים מהו. למה זה דומה? לרצון למכור פירות (טבעיים, לא מהונדסים) מעץ שמעולם לא שתלנו או לזכות בלוטו מבלי שרכשנו כרטיס...
אני חווה את זה יום ביומו עם לקוחות ועם קולגות, בעלי עסקים, מחפשי עבודה אפילו מחפשי זוגיות (ולא, אני לא יועצת לזוגיות).
בעלי עסקים ממגוון תחומים, שואלים איך נכון להם לדברר את עצמם לעולם (אפרופו מיתוג ושיווק עצמי), מבלי ש"חפרו" ומצאו "מה" הדבר שהם מביאים מעצמם, מה מייחד אותם ולמה שלקוחות יבחרו דווקא בהם, אם נצא מנק' הנחה שיש עוד כמה בעלי מקצוע מתחומם שהם מקצועיים, שירותיים ונותנים את הנשמה.
פה כולם נאלמים.
מחפשי עבודה, בכל דרג שהוא, יודעים לדקלם את הידע והניסיון שלהם (חשוב אבל ממילא כתוב בקורות החיים) אבל אין להם מושג מה גורם להם הנאה, מה עושה להם טוב, מה הם אוהבים לעשות ואיך התשוקה שלהם באה לידי בטוי. העניין הוא שמעסיקים מאוד רוצים עובדים סקרניים שאוהבים את העבודה, שנהנים ממנה ולא רק יודעים אותה, ולא בהכרח משום שאכפת להם מהעובדים (יש שיותר ויש שפחות) אלא גם משום שזה מתכון להשגת תוצאות / תפוקות טובות יותר, לדרייב ולאנרגיה מניעה לאורך זמן.
והדוגמאות עוד רבות.
מניסיוני המקצועי והאישי, לרוב כשחופרים מוצאים אוצרות. אם ניקח את זה לאקסטרים - כשקודחים אז יש סיכוי למצוא נפט, מערת נטיפים או גז טבעי בנוסף :)
כדי שהחפירה / הקדיחה יניבו תוצאות בזמן קצר יחסית, צריך להתמקד כמה שאפשר, ולכוון למקומות הנכונים והרלוונטיים.
אם רק תסכימו לחפור (או לקדוח רחמנא ליצלן), סיכוי יותר מסביר שתמצאו את האוצר שלכם. לא את עיסוקכם, לא את תפקידכם גם לא את העסק שלכם - אתכם!
והרי אתם "לוקחים אתכם" לכל מקום, לכל תפקיד, מזוטר עד בכיר, לכל ארגון שבו תהיו או לכל עסק שתקימו או תנהלו. ולכן זה הדבר שלאורו ובבסיסו, ראוי שיבוצעו המיתוג האישי והשיווק העצמי שלכם, בין אם אתם עצמאיים ובין אם אתם שכירים.
(כלים) ל"חפירה" אפקטיבית
לפני שמתחילים לחפור, חושבים על המטרה ומדייקים - "מה" מחפשים. במקרה שלנו, ייחוד ובידול לטובת מיתוג אישי.
עכשיו מתחילים.
איך? כמו שחפרנו כשהיינו ילדים, והזכירה לנו את זה פרסומת ישנה של אחת מקופות החולים.
נשאל את עצמנו שאלות שיעזרו לנו לאפיין את עצמנו, מכמה שיותר כיוונים, בווריאציות שונות. לדוגמה:
מה אני אוהב לעשות?
במה אני טוב?
מה גורם לי הנאה?
מה אני יודע לעשות הכי טוב?
אילו תכונות מאפיינות אותי במיוחד?
במה אני רוצה לעסוק (תחום, תפקיד וכד')
האם יש לי מומחיות בתחום ספציפי?
אח"כ נשאל על כל אחד מהדברים הללו
"למה (Why) ולמה" (What for ?) זה חשוב?
מה הערך שזה נותן?
איך זה מקדם ?
בעבור מה כדאי לעשות את זה?
וכד'
חשוב לוודא:
שהשאלות אכן מכוונות אותנו אל המטרה ולא מושכות אותנו למחשבות ולכיוונים אחרים.
שהתשובות לשאלות המתייחסות למשמעות, ערך, כדאיות וקידום תהינה בהתייחס אליכם וגם לאחרים (מעסיקים / לקוחות / אחרים).
שהתשובות נכתבות על דף או במחברת ולא נשארות בראש.
בתום המענה - חפשו את החוט המקשר בין התשובות כולן, או את הדבר שחוזר על עצמו גם אם בצורות ביטוי שונות. לרוב הוא יהיה הדבר שמלווה אתכם בכל דבר שאתם עושים והוא החותם המייחד אתכם.
אחרי שתגלו ותדייקו את זה, אפשר יהיה לעבור ל "איך" ו"איפה", החלק השני של המיתוג - איך לבטא את זה ולספר על זה לאחרים ואיפה.
שיהיה בהצלחה רבה!
מוזמנים להרהר, להקיש לחייכם , להגיב, לשתף
אם יש לכם שאלות מוזמנים לשאול
ואם אתם מאלה שמתקשים בחפירות לבד, ומעדיפים לחפור בצוותא
חפשו מישהו לחפור איתו או פשוט צרו קשר.
**הפוסט הזה נולד הודות לבת שלי, שאמרה לי (שוב) "אמא את חופרת", כשהזכרתי לה ברגע משבר, להתרכז בדרך ולא בתוצאה (התוצאה כבר תגיע, כי היא סומנה מראש - והיא אכן הגיעה).