אני אוהבת מוסיקה. בעיקר שירים עם מילים. אוהבת לנוע ולרקוד לצלילי מקצבים שונים ובהם. אוהבת להרגיש את הקצב, אוהבת לשיר, להסתנכרן בקולי עם השירה, אוהבת להאזין ולתופף עם היד, להקשיב למילים. אוהבת לשיר ולנוע בבית, בחוץ, בנהיגה... וגם ברכיבה. בשנים האחרונות הבנתי שהמוסיקה היא עוד כלי עבורי. היא כלי שמביא אותי להרגיש ולהתרגש אפילו משיר בשפה בזרה, עד כדי צמרמורת או דמעות, מבלי להבין לכאורה, אף מילה. היא גורמת לי לשמוח, לחייך, לבכות, לכאוב, להתגעגע, להודות, להתכוון, לייחל, לאהוב וגם לחשוב. שירים מפילים לי תובנות. אז הרבה פעמים אני אוהבת לרכוב עם שירים ברקע. במיוחד כשאני רוכבת לבד. לפעמים המוסיקה מהווה גם מעין "מטרונום" עבורי "בשירותי", וכמו מכתיבה לי את קצב הרכיבה (אוהבת להסתנכרן אמרתי?!) היא עוזרת לי לשמור על קצב מסוים, או להגביר קצב. (כן, יש גם פעמים שבהם אני רוכבת בלי מוסיקה, ומקשיבה לטבע, או לקצב הפנימי שלי). ובכל מקרה, לרוב אם מתנגן פתאום שיר בקצב שונה מזה שאני מצויה בו, לדוגמה שיר איטי כשאני בירידה או במישור שבו אני רוצה להגביר קצב, הנטייה הטבעית, האוטומטית שלי הייתה להעביר שיר עד שאגיע לכזה שמתאים לקצב שאני רוצה.
מה שיוצא אני מרוצה?!
מכירים את זה שמכניסים את היד לקחת משהו, הפתעה, ממתק, קלף... והכלל המנחה הוא "מה שיוצא אני מרוצה". ככה זה ברכיבה, כשהפלייליסט שלי פועל בצורה רנדומלית.
באחד הבקרים יצאתי לרכיבת אימון בשעת מוקדמת עם מטרה מובהקת לאימון: לשפר עוד את מהירות הרכיבה במסלול האימון הקבוע שלי בחודשיים האחרונים בואדי ענבה. ואדי ענבה הוא לרוב מקום פעיל לספורטאים משכימיי קום, הולכים, רצים, רוכבים וגם סתם מטיילים עם הכלבים. הפעם הואדי היה ריק מאדם, והחלטתי להסתייע במוסיקה כדי "להעיר את השקט" ואותי. קיוויתי שהשירים הקצביים שאשמע, יעזרו לי לדווש מהר יותר, להאיץ את הקצב, ולהשיג את המטרה.
וכך היה. השיר הראשון שהתנגן החדיר בי מוטיבציה ודחף להגביר. נטענתי באנרגיה שכמו רצתה לצאת בסיבוב דרך הרגליים. בעודי רוכבת מחייכת לעצמי בסיפוק, מפרץ האנרגיה והמהירות, השיר הסתיים והחל להתנגן שיר איטי... מאלה שכשמקשיבים להם מתחשק לעצום עיניים ולעוף למחוזות הדמיון. בהתחשב בשעת הבוקר המוקדמת, בטוח היו כאלה במצב מאוזן, מתחת לשמיכה, שהיו מאוד נהנים לשמוע אותו ברקע, אבל אני הייתי בחוץ. על האופניים, נחושה ומכוונת למטרה ברורה להגביר קצב, ולדווש במהירות. אז החלטתי שהכלל לפיו "מה שיוצא אני מרוצה" לא תקף עכשיו, וניסיתי להעבירו. (הכי קל לשנות כללים לא?) ניסיתי בעקביות שוב ושוב, ובסה"כ 3 פעמים, והוא בשלו, המשיך להתנגן...
אופס תובנה ... שיעור חדש!
אחרי שלושה ניסיונות ללא הצלחה, הבנתי משהו. אני אוהבת תובנות ובמיוחד את הרגע שבו הן "נופלות". כמו מהשמיים היישר לראשי. מעין סימנים מלמעלה. חייכתי חיוך רחב ואמרתי לעצמי: "אם 3 פעמים השיר לא עובר כנראה שיש לך שיעור פה..." באותה השנייה עוד לא ידעתי מהו, האם הוא קשור במילים? במוסיקה? בקצב? אבל היה לי ברור שיש כאן הזדמנות ללמידה. ואז בשבריר שנייה זה הגיע והבנתי שהמטרה הראשונית שהגדרתי לפני היציאה - לשפר מהירות, צריכה להשתנות. ואם לדייק, היא צריכה להתרחב כדי להתדייק עוד. המטרה החדשה, כללה עדיין את זו הישנה, להגביר את קצב הדיווש, ברכיבה עם מוסיקה, וזאת מבלי לתת לה להשפיע עליו או לגרוע ממהירותו. כלומר, החלטתי לכאורה לקבל את חוסר יכולתי / הצלחתי לשנות את הפלייליסט בזמן הרכיבה, ובמקום להחליף את השיר, החלטתי שהמטרה היא לשמור על הקצב שלי, גם כשהשיר המתנגן, מתנגן בקצב אחר. ואם להעמיק עוד יותר, המטרה הפכה להיות כזו שמכוונת אותי להקשיב לקצב הפנימי שלי ולהכתיב את פועלי הלכה למעשה על ידו, גם כשמבחוץ מגיעים קולות אחרים עם קצב שונה, ומבלי לנסות להתאים את הקצב החיצוני לזה שאני רוצה. במצב הלא מתוכנן הזה, לוותר על הסנכרון ולפעול בהתאם לקצב שלי.
נחשו מה?!
הפתעה!!! מרגע שהחלטתי על כך במודע, שמתי לב שלמרות שהשיר הנוכחי וגם זה שבא אחריו, התנגנו להם באיטיות, אני ב"עקביות מחוייכת" הגברתי ושמרתי על הקצב המהיר שלי.
עבורי זה היה מדהים ולגמרי לא מובן מאליו. סוג של תרגול קואורדינציה למוח...
להקשיב לעצמי מבלי ללכת "נגד" או "על אף", (להתעקש להחליף שיר), מבלי לוותר ולהמשיך "ללא" מוסיקה כלל. אלא להמשיך "עם", אפילו לשיר ובכלזאת להצליח לשמור על הקצב שלי!
זה בעיקר הפיל לי תובנה חשובה על ההבדל בין להיות מרצה (לרצות אחרים) ללהיות מרוצה (ולרצות את הרצון שלי) ההבדל בין לנוע בקצב שאחרים מכתיבים, לבין לנוע בקצב שאני בוחרת. יצאתי מרוצה מעצמי, מהצלחתי, מהשיעור ומהלמידה. יצאתי מרוצה ברביעית.
ומה עוד התחדד לי ?
א. שכל דבר יכול להפוך לכלי עבורנו להתפתחות אישית ושינוי... גם אופניים ומוסיקה.
ב. שהתעקשות מחלישה וגוזלת אנרגיה והקשבה וגמישות מאידך יכולות לשנות הכל.
ג. שמטרה יכולה להתדייק או להשתנות תוך כדי תנועה ושלפעמים זה נדרש.
ד. שעדיף להיות מרוצה על פני מרצה (אלא אם מרצה את רצוני שלי:)
ה. שכל "עיכוב" / "מכשול" הוא בעצם שיעור. שיעור שאם נלמד אותו נתקדם.
זה מבחינתי עוד "שעור חשוב לחיים" - מהחיים עצמם!
מה אתם למדתם?
אשמח שתשתפו אותי בתגובות