אחד הפוסטים שכתבתי, עסק בנושא "חפירות" עצמיות. לאור "דוגמה" שפגשתי וממחישה את הכתוב בפוסט, החלטתי לכתוב אותה ולהביאה לעינכם בבחינת "דוגמה חיה" לאיך זה עובד בתכלס, איך "חפירה" אפקטיבית מניבה ערך אמיתי, מוחשי ומשמעותי למנהל שמצא עצמו בעל כורחו, ביום בהיר "בין עבודות".
עד לא מזמן הוא היה מנהל מכירות ארצי בחברה בינונית בגודלה, בתחום חדש יחסית, אך מתפתח, מבוקש ונדרש כיום מאוד. מעל עשור שנים עבד שם, מתחילת דרכה של החברה, קצר הצלחות, התקדם והיה שותף להתקדמותה של החברה.
אני מכירה אותו ממקום אחר שאינו קשור בעבודה. מתפקיד בכיר שמילא בהתנדבות, בגוף שבו גם אני פעלתי. גם את תפקידו זה מילא בהצלחה רבה וזכה לקדנציות נוספות פה אחד. הוא איש גבוה ובעל נוכחות מרשימה. דעתן, שלא נחבא מלומר את דעתו, גם כשהיא שונה. מוביל, משפיע, אנרגטי, משמיע, תכליתי ומאוד פרקטי.
מממה קורה פה...?!
לא מזמן התקשרתי אליו להביא לידיעתו עניין מסוים. פתאום כשדיבר איתי, הוא נשמע לי אחרת...
יכולתי לראות אותו בדמיוני מדבר איתי ממרומי גובהו בגוף שפוף ומבט תועה, חסר חיוניות, מהורהר... קולו היה חלש. שאלתי אם הכל בסדר ומתי נוכל להרחיב בעניין - זה שלשמו התקשרתי, והוא ענה ש"יש לו הרבה זמן עכשיו, מתי שאגיד... "
המשפט הזה התחבר במהירות בזק לתמונה שראיתי בדמיוני, אך עדיין נזהרתי מלקבוע וביקשתי לאשש את מה שהרגשתי מיד בתחילת השיחה. הוא מצידו אכן אישש וסיפר שהמנהל שלו קרא לו, כבדרך אגב, במהלכו של יום עבודה רגיל, ואמר לו שאין לו איך להיענות לבקשתו לקידום כלשהו או שינוי בתפקיד, ובוודאי שלא להעלות את שכרו (שלטענתו היה ממילא גבוה), ומבלי לאפשר שיח או תגובה, הודיע לו שמבחינתו דרכיהם נפרדות. ככה פשוט. "על הדרך". תוך כדי יום רגיל, ללא שום הכנה מראש, אחרי מעל עשור של נאמנות למקום העבודה, אחרי השקעה, פיתוח ותרומה נכבדת לתוצאות החברה, הסתיימה דרכו בה וכעת הוא מחפש דרך חדשה. אז נכון לעכשיו, יש לו הרבה זמן (ועוד כמה דברים נלווים).
יש דברים שהם בשליטתנו ויש כאלו שלא. כשמשהו כזה מוכתב לנו, מבלי שאנחנו יכולים לעשות יותר מידי בעניין, אני מאמינה שזה מבורך! יש מי שיקרא לי נאיבית יש מי שיאמר "אשרי המאמינה". בגישתי, הכל טוב והכל לטובה. והרי "הכל עניין של גישה". במקרה הזה, כך האמנתי משהו טוב יותר מחכה והוא עומד באמת בפני הזדמנות נפלאה. אם יבחין בה או לא, זה כבר תלוי יותר בו ו"בדרכו" תרתי משמע.
אז מה, מה עכשיו?
שאלתי אותו לאיזה כיוון פונה כעת, האם מעוניין להמשיך באותו תחום, האם בתחום אחר? תשובתו היתה "אין לי מושג". הצעתי לו שניפגש לקפה ואנסה לסייע לו לבדוק.
אנחנו מכירים כבר לא מעט שנים. הוא גם יודע דבר או שניים על עיסוקי בתחום האסטרטגיה האישית והתדמית, וגם קיבל ממני בעבר טיפים לפגישות עסקיות ואירועים מגוונים שהוא דואג להעלות בכל פגישה שלנו לבד או עם אחרים. יש ביננו הערכה הדדית אישית ומקצועית רבה, והוא נענה ברצון.
אז נפגשנו לארוחת בוקר קלילה. בהמשך לשיחתנו בטלפון ולסיבת פגישתנו, סיפר ש"בעוד יומיים" יש לו פגישה עם הבעלים של חברה מתחרה, שמכיר אותו מעבודתו הקודמת, חיזר אחריו בעבר ומבקש להציע לו הצעה (הזדמנות אמרנו?? נשמע מעניין...)
אבל משהו באופן שבו סיפר, במונוטוניות בחוסר האנרגיה, לא הראה התלהבות מהעניין או פוטנציאל מהפגישה שלא לדבר על סקרנות מההצעה. חוסר התלהבות שהיא בבחינת "אני מכיר את החברה, את התחום, מה הוא כבר יוכל להציע לי? מה שממילא כבר עשיתי? לא מעניין אותי".
"מה אתה היית רוצה שיציעו לך?" שאלתי. - אין קול ואין עונה...
"מה חשוב לך שהתפקיד יכלול?" - הגבות עולות והפה מתעקם כלפי מטה
אני מסתכלת עליו ומנסה שוב עם קצת יותר אנרגיה (אולי תידבק בו גם)...
"מה ילהיב אותך? מה יגרום לך לומר כן?" הוא מיישיר אלי מבט עם הגבות המעוגלות מעלה והפה הקמור שזוויותיו כלפי מטה ועונה "באמת שאין לי מושג". "אף פעם לא חשבתי על זה"... "בואי נודה על האמת, גם שנייייים שלא הייתי צריך לחשוב על זה".
ניצלתי את הרגע ואת דבריו והצעתי לו שהפגישה הזו לא תעסוק בחיפוש אחר תחומים או טייטלים של תפקידים אלא בו! במיקוד וזיהוי הגורם שמניע אותו, זה שמצית את ההתלהבות בעיניו,זה שהוא חייב שיהיה כדי לפעול לאורך זמן. שננסה לגלות מה הדבר הראשון שהוא חייב שיהיה בכל מה שיעשה, בכל תפקיד או בכל תחום שבו יעסוק בסופו של דבר, זה שיעלה על פניו חיוך. בהתחלה הוא היה סקפטי, ואפילו קצת ציני אפרופו "חפירות", (גבר טיפוסי לא ממש אוהב חפירות) אך מרגע שהתמסר ו"זרם", עם כל גילוי, עלה ניצוץ חדש בעיניו ועם כל חיבור של גילויים, עלתה גם עווית קטנה של חיוך בשפתיו.
אחרי שעתיים של שיחה, יש מי שיאמר "חפירת עומק", הכרתי אותו מזוויות נוספות ומתחומים שונים בחייו, דרך תחביבים, הנאות, עבודות קודמות לזו האחרונה ועוד דברים שעזרו לי לעזור לו לדייק ולזקק את "הדבר".
הללויה! יש תוצאה!!!
WE GOT IT !
2 דברים מהותיים חייבים להיות בראש ובראשונה, לא משנה באיזה תחום יעסוק.
האיש אוהב אקסטרים (זה ניכר מיד כשדיבר בעיניים בורקות על התחביבים שלו), לא מפחד לקחת סיכונים. אתגרים מחיים אותו, נותנים לו דרייב, מחדדים את חושיו ומעלים חיוך על פניו.
בכל תחום בו עסק בעבר, תוך כדי השיחה הוא החל להיזכר, היה לו אתגר קיצוני, משמעותי - אישי ומקצועי! (ואיתו ההתלהבות).
הדבר השני החשוב לו לא פחות הוא השפעה ובגדול! היכולת לשנות באופן מהותי ומשמעותי, משהו ברמת חברה (בין אם בתחום העסקי ובין אם ההתנדבותי חברתי) - להשאיר חותם ולהשפיע על החברה בה הוא פועל בצורה מובהקת.
ניסינו לברר האם בסדרי העדיפויות לאחד מהם, אתגר או השפעה, יש קדימות על פני השני - מה חשוב לו יותר?
אחרי שיח, הגענו יחד למסקנה.
להיות בתפקיד בר השפעה, ללא אתגר שנתפס מהותי עבורו, לא יספיק ולא יספק אותו, גם במחיר של תגמולים נאים.
מאידך, אתגר ללא יכולת השפעה אמיתית, במקומות משמעותיים מבחינתו, גם כן לא יירצה אותו ובוודאי שלא יספק.
התפקיד הבא אם כן חייב להיות משמעותי, באופן שיהווה עבורו אתגר - אישי ומקצועי (לא more of the same), וגם יעניק לו יכולת השפעה.
התובנה הזו סייעה לו להקיש במהירות לתחום עיסוקו, אותו הוא בסה"כ אוהב וישמח להמשיך בו, ולדייק את שאלותיו לפגישה עם הבעלים של החברה, באשר להצעה, לתפקיד ולמהותו.
אם בתחילת הפגישה שלנו לא ידע לענות לשאלה "מה יגרום לו לומר כן" כעת זה היה לו ברור מתמיד. אפשר היה לראות את זה אפילו בשפת גופו ובעיניו.
האם ידענו בוודאות שתוך יומיים יימצא עבודה, שההצעה שתוצע תהיה טובה לו או שהוא ייענה לה ? לא. אך בתום הפגישה הוא ידע מהם הקריטריונים הבסיסיים מבחינתו לתפקיד הבא, אותם קריטריונים ישמשו אותו בבסיס בחינת היענותו להצעה כן או לא, וזה מה שחשוב. כדי להגיע ליעד צריך לפני הכל לדעת מהו היעד.
כחודש לאחר מכן, שוחחנו שוב. יומיים לפני שהתחיל בחברה החדשה, בתפקיד שייחל לו ורצה - להקים מאפס ולנהל מחלקה שטרם הוקמה בחברות בתחום בארץ, בחברה מתחרה לזו שויתרה עליו "בהינף יד" ודחתה את הצעתו להקמת המחלקה הנ"ל.
לפני כמה ימים פגשתי אותו במקרה, כשחזר מהעבודה בשעת ערב מאוחרת - עייף, אך מאותגר ומאושר:)
"זה עשה לי שכל"
הרבה פעמים יוצאים מפגישות ואומרים לי "עשית לי שכל", "עשית לי סדר". הדברים פשוט ברורים יותר. עם כל המחמאה שבדבר, לפעמים כל מה שצריך זה לעצור לרגע ולהסכים "לחפור". לחפור כדי לדייק לחפש את החוט המקשר בין כל אותם דברים שגרמו או גורמים לנו סיפוק והנאה, אלו שמעוררים בנו דרייב ותשוקה. כשהמהות ברורה לנו- אנחנו יודעים מה לשאול / לחפש. כשהבסיס שלנו ברור לנו - אנחנו יציבים ובטוחים יותר בכל דרך שבה נלך, כשהיעד מוזן לנווט, מגיעים.
ואם מתקשים לעשות את זה לבד, לא להתבייש פשוט לבקש עזרה. מחברים או מאנשי מקצוע - הערך של זה , לא יסולא בפז.
*אם התחברת, ממליצה בחום לקרוא גם את הפוסט "טוב לחפור בעד עצמנו"?!" אמנם קצת "חופר" אבל יעניק לך כלים לעשות את זה בצורה אפקטיבית.
בהצלחה !!!
מוזמנים להרהר, להקיש לחייכם , להגיב, לשתף אחרים
אם יש לכם שאלות מוזמנים לשאול כאן או בפרטי
ואם אתם מאלה שמתקשים בחפירות לבד,
חפשו מישהו לחפור איתו או פשוט צרו קשר